טרשת עורקים נוצרת כאשר אורח החיים והתזונה אינם בריאים.
הנפוצה שבטרשות עורקים מכונה אתרוסקלרוזה, ובה נחסמים בהדרגתיות העורקים ועיבוי דופן העורק בשל הצטברות משקעים שומניים וכדוריות דם לבנות. החומר השומני נאסף מתחת לרפידה הפנימית של דופן העורק, ומתפתחת תגובה דלקתית בעקבות שקיעת הפלאק בדופנות העורק הגורמת לשינוי במבנה הדופן.
כאשר יש הצטברות של רובד שומני בדופן העורק, העורק עלול להפוך צר יותר וההיצרות מקשה על הדם לעבור. תהליך זה גורם בהדרגה לחסימה ניכרת של כלי הדם. לעיתים גם דופן העורק נעשית חלשה יותר, ואז עלולה להיווצר התרחבות מקומית (מפרצת). בשני המקרים דופן כלי הדם מאבדת בהדרגה את היכולת להגיב באופן פיזיולוגי לזרימת הדם.
התהליך הטרשתי והתרחבותו נמשך לאורך שנים רבות ובדרך-כלל בא לידי ביטוי בגילי הביניים ובאוכלוסייה המבוגרת. מחקרים מראים כי התהליך הטרשתי עצמו מתחיל כבר בגיל הילדות.
העורקים הנפגעים ביותר מטרשת העורקים הם העורקים הכליליים, אבי העורקים, עורקי התרדמה והעורקים המספקים את תצרוכת החמצן לגפיים התחתונות.
בעקבות ההיצרות המתמשכת יכולה להיווצר חסימה מלאה של כלי דם ללא תסמינים מקדימים. חסימה זו נובעת בדרך כלל מהופעה פתאומית של קריש דם בעורק המוצר. טרשת העורקים וביטויה בלב ובכלי הדם הגדולים הוא גורם התמותה מספר אחת בעולם המערבי, יותר מכל גורמי המוות גם יחד.
אפשר למצוא עדויות לטרשת עורקים כבר אצל ילדים ובני נוער, ולכן החוקרים אינם יודעים בדיוק מה הסיבות להיווצרותה. הם כן יודעים שהמחלה מתפתחת מהר יותר ככל שמתבגרים ומזדקנים, וכי יש כמה גורמים חיצוניים המגדילים את הסיכון ללקות בה:
רמות גבוהות של כולסטרול בדם – בייחוד רמות גבוהות של "כולסטרול רע" (LDL) ושל טריגליצרידים, ורמות נמוכות של "כולסטרול "טוב" (HDL) בדם. מצב זה נובע בדרך כלל מצריכה של מזון רווי בשומנים וכולסטרול.
לחץ דם גבוה – לחץ של יותר מ- 140/90 לאורך זמן.
עישון – עישון גורם לנזק בכלי הדם ומכווץ אותם, מעלה את לחץ הדם ואת רמות הכולסטרול. הוא גם משבש את כמות החמצן המגיעה לרקמות הגוף.
רמות גבוהות של סוכר בדם – עמידות לאינסולין או סוכרת שגורמים לרמות גבוהות של סוכר בדם.
עודף משקל – מעיד בדרך כלל על תזונה לא נכונה ולא מאוזנת המבוססת על צריכת פחמימות ושומנים.
חוסר פעילות גופנית – מגביר את הסיכון לטרשת ולמחלות נלוות.
מגיל 45 ומעלה בנשים ומגיל 55 בגברים, הסיכון ללקות בטרשת עורקים גובר.
רקע משפחתי – אם בקרב המעגל המשפחתי הראשון יש גברים לפני גיל 55 או נשים לפני גיל 65, שאובחנו עם בעיות לב, הסיכון ללקות בהסתיידות עורקים גדל.
מצבי דחק (סטרס) – מחקרים מראים שאחד הגורמים שמניעים התקפי לב הוא מצב של לחץ או כעס..
צריכת אלכוהול מוגברת – אלכוהול מחליש את הלב ומגביר את הסיכויים לחלות בטרשת עורקים.
תסמינים מורגשים כאשר יש חסימה בעורק והחסימה קוטעת את הספקת החמצן אל האיבר.
אם יש טרשת עורקים בעורקים הכליליים (הקורונריים) – שמספקים דם ללב, התסמינים יהיו קשורים ללב: בשלב הראשון – הגבלה ביכולת לעשות מאמץ (כאבים, קוצר נשימה, הזעה מוגברת, חולשה). הכאבים מתאפיינים בתחושה של לחץ (תעוקה). הם מחמירים בזמן מאמץ, אך יכולים להופיע גם במנוחה. לעיתים ישנה הקרנה של כאבים לזרועות, לכתף השמאלית, ללסת התחתונה או לגב. הכאב יכול להיות מלווה בקוצר נשימה, בזיעה קרה או בבחילה.
פגיעה בעורקי הדם למוח עלולה לגרום אירוע מוחי פתאומי. התסמינים שלו כוללים בין היתר חולשה או שיתוק בגפיים ובפנים, קשיי הליכה, קושי בדיבור והפרעות בראייה. התסמינים מופיעים רק בחלק מהגוף, כמו חולשת פלג גוף אחד (חולשת צד), הפרעה במחצית שדה הראייה (ימין או שמאל) וכדומה.
מקום הפגיעה במוח הוא שקובע את אופי התסמינים. פגיעה במרכז הדיבור למשל משבשת את יכולת הדיבור, פגיעה באזור המוטורי משבשת או משתקת את היכולת להניע את הגפיים, ופגיעה במרכז הראייה במוח פוגעת בשדה הראייה. לעומת זאת פגיעה מוחית איטית עלולה להיות גורם לשיטיון (דמנציה).
טרשת עורקים פוגעת גם בעורקי הרגליים וגורמת למחלה של כלי הדם הפריפריים. זו באה לידי ביטוי בין היתר בכאבי שוקיים ובצליעה בזמן ההליכה.
מניעת טרשת העורקים והתפתחות מחלות לב וכלי דם נעשית בשתי רמות עיקריות: האחת – שינוי בהרגלי החיים: ירידה במשקל, הגברת הפעילות הגופנית, תזונה מאוזנת והפסקת עישון.
אלה יכולים לצמצם את התקדמות טרשת העורקים, למנוע התפתחות מחלות לב וכלי דם, ואף עשויים אף להיות יעילים יותר מטיפול תרופתי.
הרמה השנייה היא בשיתוף עם הרופא המטפל, וכוללת בין היתר טיפול תרופתי במחלות כמו יתר לחץ דם, הפרעות בשומני הדם וסוכרת.
יש כמה בדיקות שחשוב לעשות כדי לאבחן ולמנוע טרשת עורקים:
מבחן מאמץ (נקרא גם אק"ג במאמץ או ארגומטריה וכולל הליכה על מסילה נעה או רכיבה על מכשיר אופניים) – מיועד לאבחן שינויים איסכמיים בתרשים האק"ג בזמן מאמץ. כדי שהבדיקה תהיה מהימנה מנסים להגיע לדופק מטרה (שמשתנה בהתאם לגיל הנבדק).
מיפוי לב – צילום של שריר הלב בעזרת חומר רדיואקטיבי שפולט קרינת גמא. החומר הרדיואקטיבי מוזרק לווריד תוך כדי מבחן מאמץ, עובר דרך העורקים הכליליים ונקלט בשריר הלב. דרך עורק חסום או חסום חלקית עובר פחות דם מאשר דרך עורק בריא, ולכן עובר דרכו פחות חומר רדיואקטיבי. הדבר יתבטא בקליטה מופחתת של החומר באזור שאותו העורק מזין. אם הנבדק אינו מסוגל לעשות מאמצים, ניתן לדמות מאמץ באמצעות מתן תרופות דרך הווריד לפני הבדיקה.
אקו לב עם דובוטומין או במאמץ – בדיקה שכוללת שני שלבים: בשלב הראשון עושים אקו לב במנוחה. בשלב השני עושים את הבדיקה במאמץ (שכיבה על מיטה וסיבוב דוושות אופניים). במהלך המאמץ בוחנים את התפקוד של דופנות שריר הלב. אם ישנה היצרות באחד מעורקי הלב, היא תתבטא בירידה בהתכווצות של שריר הלב באותו האזור לעומת התכווצות במנוחה.
גם במקרה הזה – אם הנבדק אינו מסוגל לעשות מאמצים, אפשר לתת תרופה דרך הווריד שגורמת לעליית הדופק ולהתכווצות מוגברת של הלב וכך מדמה מאמץ.
באמצעות בדיקת סי.טי. של הלב ללא שום חומר ניגוד אפשר לזהות הצטברות סידן בעורקי הלב. כמות גדולה של סידן נמצאת בקורלציה לטרשת עורקים. בתהליך הזה ניתן דירוג לכמות הסידן, ובעקבותיו אפשר להעריך את הסיכון להימצאות טרשת.
סי.טי. קורונרי ("צנתור וירטואלי") – בדיקה לא פולשנית נעשית באמצעות הזרקת חומר ניגוד (יוד) לווריד ובאמצעות סורק חדשני שמאפשר סריקה מהירה מאוד של הלב. מתקבלת תמונה מדויקת של עורקי הלב שמאפשרת להעריך אם יש היצרויות בעורקי הלב, ואם יש – מהי מידת חומרתן.
צנתור כלילי – זוהי בדיקה פולשנית שמאפשרת אבחון וטיפול בהליך אחד. דרך עורק גדול – לרוב במפשעה או באמה – הרופא מחדיר צנתר, שהוא צינור דק, חלול וגמיש. את הצינור הוא מקדם בעזרת שיקוף (רנטגן) אל עורקי הלב. דרך הצנתר הוא מזריק חומר ניגוד (שמכיל יוד), וזה צובע את העורקים הכליליים. הודות לחומר הניגוד אפשר לאמוד את מידת ההיצרות או החסימה של העורקים.
היצרות בשיעור של עד 50% נחשבת לחסרת משמעות קלינית, אך כאשר ההיצרות גדולה יותר ובייחוד אם היא בשיעור של יותר מ־70% -היא נחשבת למשמעותית קלינית, ואז יש לשקול צנתור או ניתוח מעקפים.
לטרשת העורקים כאמור עלולות להיות השלכות מגוונות. בין אלה:
מרגע האבחון הטיפול הטוב ביותר הוא טיפול בגורמי הסיכון. כך נמנע את המשך התפתחות המחלה. ואלה הצעדים שיש לנקוט:
אורח חיים בריא – שמירה על משקל תקין והקפדה על פעילות גופנית סדירה ארבע פעמים בשבוע. זו צריכה לכלול מאמץ אירובי שנמשך לפחות 40 דקות.
איזון רמת הכולסטרול – בעיקר יש להקפיד ש"הכולסטרול הרע" יהיה נמוך מ-130 (אצל חולי טרשת הוא צריך להיות נמוך מ-170). האיזון נעשה באמצעות תרופות.
איזון לחץ הדם – באמצעות תרופות ייעודיות להפחתת לחץ הדם, לדילול הדם ולשיפור זרימת הדם.
איזון הסוכרת (אצל חולי סוכרת).
הפסקת עישון.