לעצור את השעון הביולוגי
מהו שימור פריון? למי הוא מתאים?
מנעד האפשרויות להרות התרחב מאוד בעת האחרונה, ולפני שנכנסים לתהליך חשוב לדעת מה ההשלכות ולעשות תיאום ציפיות
מאת פרופ' חננאל הולצר, מומחה להפריה ולפוריות, מנהל מחלקת הפוריות ו-IVF בבתי החולים של הדסה עין כרם והר הצופים
בשנה שעברה חגגה לואיז בראון, הילדה הראשונה שנולדה מהפריה חוץ גופית (IVF), את יום הולדתה הארבעים בכינוס הפוריות האירופי השנתי. בכינוס נסקרו גישות טיפוליות וחידושים רבים שנכנסו לשימוש במרוצת השנים, והגדילו מאוד את שיעורי ההצלחה של טיפולים אלה. שיעור ההצלחה בהשגת היריון בימים ההם היה סביב 12% והיום בקבוצות הגיל הצעירות הוא נע סביב 50%.
הקפאת ביציות או שימור פריון נעשתה נפוצה יותר ויותר בשנים האחרונות עם הדחייה בגיל שבו מתכננים להקים משפחה. איננו מביעים שיפוטיות כלשהי, אך כשנשים בוחרות ומקבלות החלטות עליהן להיות מצוידות במירב המידע על השלכות עתידיות אפשריות. הקפאת ביציות, היא שיטה המאפשרת לנשים לנסות לשמר את פוטנציאל הפריון גם לשנים שבהן הפוריות יורדת במידה ניכרת. מטופלות אלה יכולות לעבור תהליך גירוי שחלתי, שאיבת ביציות והקפאתן. בעתיד, אם יזדקקו – יוכלו לנסות להרות בעזרת ביציות אלה.
בתחילת דרכה הייתה הקפאת ביציות פתרון חלקי בלבד ובוצעה בעיקר בקרב נשים שנזקקו לטיפולים העלולים לפגוע במאגר הביציות ובפוריות שלהן, כגון כימותרפיה לחולות במחלות ממאירות. הביציות, נשאבו טרם הטיפולים, והוקפאו .לאחר החלמתן יכלו הנשים לנסות להרות. אולם סיכויי ההצלחה של הקפאת הביציות היו נמוכים מאוד ובמשך עשור דווחו בכל העולם חמישה הריונות בלבד. בין הסיבות לשיעור הנמוך בשיטות הישנות: היווצרות גבישי קרח זעירים בעת הקפאת הביציות, שפגעו באיכותן. בשנת 1997 הוכנסה לשימוש לראשונה שיטת הוויטריפיקציה (זיגוג). בשיטה זו מסלקים את הנוזל מהתא בעזרת תמיסות בריכוז גבוה, מסתייעים בחומר כימי מגן (קריופרוטקטנט) ומבצעים הקפאה מהירה של הביציות לטמפרטורה של 196 מעלות צלסיוס מתחת לאפס. ממחקרים שונים עולה ששיעור ההישרדות של ביציות שהוקפאו בשיטה זו גבוהים בהרבה מאלה שמוקפאות בשיטה האיטית ה"ישנה" ובהתאם עולים גם שיעור ההריונות והלידות.
את ההליך בישראל יכולות לעבור נשים בנות 41-31, המעוניינות בכך, או לפני מתן טיפול תרופתי העלול לפגוע בפוריות. הטיפול כולל טיפול תרופתי ושאיבה של עד 20 ביציות בארבעה מחזורים לכל היותר. חשוב להדגיש כי שיעורי ההצלחה של הטיפול תלויים בעיקר בגיל המטופלת בעת השאיבה, במספר הביציות ובאיכותן. מוערך כי בגיל צעיר מ-35 שנה, 12 ביציות מוקפאות תורמות ל-50% סיכוי להיריון עתידי ומעל גיל 36 אחוזי ההצלחה יורדים. נשים רבות רואות בהקפאת ביציות פתרון אולטימטיבי, אך מי שמעוניינת בהליך זה צריכה להבין ולהביא בחשבון את ההשלכות של דחיית גיל ההורות ואת אחוזי ההצלחה שגם בשיטה החדשה אינם עומדים, עדיין על מאה אחוזים. לצערנו, גם אם הוקפאו ביציות רבות הרי היריון ולידה בעקבות שימוש בביציות אלו אינם מובטחים. על הרופא והמרכז המעניקים שירות זה לספק את מירב המידע למטופלות השוקלות לעבור תהליך זה שאינו תהליך קל. תיאום הציפיות במקרים אלה חשוב ביותר.
נושאים כמו אבחנה גנטית ואבחון טרום השרשתי הרחיבו את טווח האפשרויות בהפריה החוץ גופית, וכיום ניתן למנוע העברת פגמים גנטיים ותמותה הודות לשיטה זו. תחום עריכת גנים עשה גם כן קפיצת מדרגה ובעתיד אולי נוכל לאבחן עובר עם בעיה גנטית במעבדה וגם "לתקנה". במשך שנים רבות היו תאי הזרע "הגמטה המוזנחת" ורוב הטיפולים התרכזו בבת הזוג, הגם שלתאי הזרע תרומה חשובה להצלחת הטיפול. באמצעות טכנולוגיה חדשה – MACS לטיפול בתאי זרע – זוגות רבים שלא הצליחו קודם לכן להרות בטיפולי הפריה, הרו. היום אפשר גם לברור את תאי הזרע באמצעות שימוש במיקרוסקופ מיוחד עם הגדלה פי 6000 – ובכך לנסות ולהעלות את שיעורי ההצלחה במטופלות ובזוגות שחוו כישלונות חוזרים.
החשוב מכל הוא להתייחס למטופלות ולמטופלים באופן כוללני ומקיף. יש לזכור כי טיפולי פוריות משולים למסע ברכבת הרים, עם עליות ומורדות תכופות. הגישה של הצוות המטפל חייבת להיות לגוף ולנפש, ועל כך בכתבה הבאה.
